המהפכה הסינית (רקע, תהליך, שבור, מהפכה)

המהפכה הסינית הייתה מהפכה שהצליחה להביס את שושלת הקיסרות האחרונה בסין, שושלת צ'ינג.

והקימה את הרפובליקה הסינית (ROC), המהפכה הסינית החלה סדרה של מהפכות שהתרחשו בסין במהלך המאה ה -20.

רקע המהפכה הסינית

בתקופה המודרנית סין החלה עם התבוסה הראשונה של המערב במלחמת האופיום שהתרחשה בשנת 1842.

באותה תקופה אנשי מאנקו האתניים ששלטו בבית המשפט בצ'ינג נלחמו נגד חדירת זרים לסין.

אך המאמצים להתאים ולשנות את שיטות השלטון המסורתיות הוגבלו על ידי תרבות בית משפט שמרנית ביותר.

ואין שום רצון לתת יותר מדי הזדמנות לרפורמה.

לאחר התבוסה במלחמת האופיום השנייה שהתרחשה בשנת 1860. צ'ינג ניסה להתמתן על ידי אימוץ טכנולוגיה מערבית ובאמצעות חיזוק עצמי משנת 1861.

בשנים 1851-1864 נגד השלטה, 1851 נגד ניאן, 1856-1868 המוסלמים היוננים, ו 1862-1877 הים המערבי.

הכוחות הקיסריים המסורתיים הוכיחו את עצמם כבלתי כשירים והפגינו את חולשתה של הממשלה הקיסרית.

בשנת 1895 ספגה סין תבוסה נוספת בתקופת המלחמה הסינית-יפנית הראשונה.

התבוסה הראתה כי החברה הפיאודלית הסינית המסורתית זקוקה גם למודרניזציה אם היא אמורה להשיג רווח טכנולוגי ומסחרי.

בית המשפט בצ'ינג תסכל את הדרישות הגוברות של דרישות אימפריאליסטיות מיפן ומהמערב. וגם הרצון לראות סין מאוחדת עודד את הופעתן של תנועות לאומיות שהביאו רעיון מהפכני.

רעיון מהפכני שהעלה אנשים סינים החיים אי שם מעבר לים. בעיקר בדרום מזרח אסיה ובאמריקה.

באופן כללי, אותם מערביים בעלי השכלה אקדמית החלו לדחוף למהפכה או לרפורמה מיידית.

הקמת מונרכיה חוקתית הוצעה על ידי קאנג יואווי וליאנג צ'יצאו שהיו מנהיגיהם.

סון ית-סן הוביל זמנית את הקבוצה המעורערת והקימה את הברית המהפכנית או את טונגמנגהוי.

משימת הברית המהפכנית הייתה להחליף ממשלת צ'ינג בממשלה רפובליקנית.

שמש הוא מישהו שהוא לאומן עם כמה נטיות סוציאליסטיות
ממנהיגים מהפכניים ואנשים סינים בחו"ל עזרו לממן את מאמציהם להשתרש בדרום סין.

בשנים שקדמו למהפכה, הברית המהפכנית עשתה כמה ניסיונות מרד נגד צ'ינג, אך כולם נעצרו על ידי צבא צ'ינג.

תהליך המהפכה הסינית

המהפכה הסינית התרחשה ב- 11 באוקטובר 1911, בהנהגתו של דר. סאן ית סן והצליח להביס את שושלת צ'ינג.

המהפכה גרמה לעם להיות מאוכזב מההנהגה של שושלת צ'ינג, סוג של הפסד במלחמה נגד מדינות המערב, מכישלונם של הקיסרים להוביל.

והאנשים סובלים יותר ויותר, מה שהופך את המהפכה לבלתי נמנעת. ב- 1 בינואר 1912 מונה ד"ר סון יאט סט לנשיא. ורפובליקת סין נחשבת שהתחילה באותו יום.

ד"ר. סון ית סן התפטר מתפקידו כנשיא ויצר את מפלגת קו מין טאנג. והוחלף על ידי יואן שי קאי ב- 12 בפברואר 1912. שלטונו של יואן שי קאי לא נמשך זמן רב מכיוון שהוא נפטר בשנת 1916.

הממשלה הובילה לבסוף שוב על ידי דר. סאן ית סן, אך רק עד 1924. עמדתו של סאן ית סן הוחלפה על ידי צ'יאנג קאי שק והצליחה לאחד את הדרום והצפון.

אך במהלך שלטונו הוא נאלץ להילחם נגד מאו זסונג שהיה בעל אידיאולוגיה קומוניסטית.

מאו טדונג הצליח להביס את צ'יאנג קאי שק ולבסוף בשנת 1949 ייסד את הרפובליקה העממית הקומוניסטית של סין.

ובעוד צ'יאנג קאי שק ייסד את מדינת טייוואן. ולבסוף הקומוניזם גדל באסיה.

פרוץ המהפכה

המרד בוונצ'אנג הפך לנקודת המוצא למרד בקנה מידה לאומי.

ככל שההפסדים גברו, התגובה החיובית של בית המשפט צ'ינג לסדרת דרישות נועדה להפוך את האימפריה האוטוריטרית למלוכה חוקתית.

יואן שיקאי מונה לראש הממשלה החדש של סין. אבל לפני שיואן שיקאי הצליח להשיב את השטחים שנתפסו על ידי המהפכנים.

מחוזותיהם החלו לבטא נאמנות לברית המהפכנית בראשות סאן ית סן.

ד"ר. סאן הייתה עדיין בארצות הברית בסיור גיוס כספים כשהחל המרד.

ד"ר. שמש מיהר מיד ללונדון ולפריז. כדי להבטיח ששתי המדינות לא סיפקו סיוע כספי או צבאי לממשלת צ'ינג במאבקה.

המהפכנים השתלטו על נאנג'ינג כשחזר לסין. נאנג'ינג הייתה עיר הבירה לשעבר תחת שושלת מינג.

ונציגי הפרובינציות החלו להגיע לפגישה הארצית הראשונה אי פעם. יחד הם בחרו בד"ר. סאן כנשיא זמני של הרפובליקה הסינית שזה עתה הוקמה.

המהפכה בטרם עת

החלום של Sun Yat Sen להקים את הרפובליקה הסינית הושג. אך תהליך איחוד הממשלה החדשה היה הרבה יותר קשה ממה שציפו המהפכנים.

תבוסת שושלת צ'ינג גם לא הובילה לעידן של שגשוג ושלום. במקום זאת, זו הייתה תקופה של אי שקט חברתי, כאוס, התפכחות ומלחמה ממושכת.

בזיכרון הקולקטיבי, לעידן הרפובליקני אין שום קשר ללידה מחדש של סין. אבל אנשי המלחמה של שחיתות, חולשה כלכלית, תוקפנות זרה וסכסוכים אזרחיים.

לא הייתה השפעה מועטה על יציבותה של המדינה החדשה כאשר סון ית סן מונה לנשיא זמני.

שושלת צ'ינג לא ויתרה על תוארה למרות שהכרזת הרפובליקה הוכרזה בינואר 1912. ואינו מכיר בממשלה הרפובליקנית כממשלה לגיטימית.

מכיוון שלא הייתה הפטרה רשמית, היו בסין שתי ממשלות בפועל, הרפובליקה והאימפריה.

זו הייתה חובתו של סון ית סן לשלוט מחדש ברפובליקה הסינית עד למועד בו התפטרה שושלת צ'ינג ועד שהתייצבו תנאי המדינה.

כאשר המהפכה של יואן שיקאי הגיחה כפוליטית הוא לא יוכל להחזיק מעמד זמן רב אם יקריב את עצמו למען שושלת צ'ינג.

לכן הוא שינה את האסטרטגיה שלו. ואז ניסה לפתור את המשבר על ידי הבטחת מעבר חלק מהאימפריה לרפובליקה.

יואן הציג את עצמו באופן של שלום שלום ומשרת נאמן של האומה החדשה.

המשפחה הקיסרית נחלקה בין העדפת התפטרות לבין הרצון לדכא את המהפכה.

יואן שיקאי הסביר גם למשפחה הקיסרית. אם הם רצו להילחם במהפכנים הם היו צריכים להפריש 12 מיליון טלים להוצאות מלחמה.

אבל הכספים של האימפריה היו ריקים. ואף אחד מנסיכי מנצ'ו לא היה מוכן להקריב עושר אישי על חשבון הצבא.

ב- 26 בינואר 1912 התכנס הקבינט הקיסרי בבית יואן שיקאי. 40 קצינים בכירים שלחו מברקים שקראו למנצ'וסים להתפטר.

באותו לילה נהרג רמטכ"ל הצבא בידי מהפכן קנאי בדרכו הביתה. לאחר האירוע המשפחה הקיסרית פחדה מהביטחון.

ב- 27 בינואר אשתו של הקיסר גואנגקסו המנוח ואמו המאמצת של הקיסר הסיני האחרון פוי. במדינה מבוהלת התחנן בפני סגן יואן שיקאי.

להעביר לגנרל את המסר שהקיסר וחייו שלו נמצאים בידיו, שעליו להציל אותו.

שלושה ימים לאחר התקרית ההיא קיבל לונגיו את ההחלטה לסיים את האימפריה בת האלפיים. ולבסוף הוא הסכים לסיים את שלטונה של שושלת צ'ינג.

ומהפכנים המעוניינים להימנע מסכסוך נוסף מספקים הרשאות מיוחדות כאלה. הקיסר שמר על תוארו והתייחס אליו על ידי הממשלה הרפובליקנית בכבוד.

בין אלה הוא יקבל קצבה ויהיה רשאי לחיות בחצר הקיסרית ולהמשיך לקיים טקסים דתיים מסורתיים.

המלכה הוציאה צו ביטול המכיל את העברת השלטון לממשלת הרפובליקנים ב- 12 בפברואר (שלטונו של הקיסר קסונטונג). על פי צו זה הוענק ליואן שיקאי הסמכות לארגן מחדש את סין.

בעקבות הידיעה על התפטרותו, הביע סאן ית סן את נכונותו להתפטר לאלתר. ולבסוף מילא את השבועה להיות הנשיא הזמני.

מעשה אנוכי זה זכה לכבוד רב בקרב הסינים. אך בטווח הארוך פעולה זו התבררה כלא חכמה.

יואן שיקאי הוזעק על ידי סאן לוותר על הכוח שנתנו המנצ'וסים. כי לקיסר אין זכות להעניק כוח כזה.

רק לעם יש את הזכות לזכות זו. אבל סאן היה נאיבי מכדי לקבל את ההבטחה של יואן שיקאי שהוא יגן וישרת את הרפובליקה.

סון ית סן המליץ ​​לאסיפה הלאומית בנאנג'ינג לבחור את יואן שיקאי כנשיא.

בחירות הן דבר היסטורי בגומינדאנג ובסין התגלתה ככוח הרכושני ביותר בסין.

המפלגה זכתה ב -169 מושבים מתוך 596 במועצה הנציגות העממית. ו 123 מתוך 274 בסנאט, אז עמדת הגומינאנג במצב הטוב ביותר לשלטון.

ויואן שיקאי נדרש להתפטר ופרלמנט שנבחר באופן דמוקרטי יכול למנות נשיא חדש.

כאשר סאן ית סן והמהפכנים נתנו אמון ביואן שיקאי הם טעו.

במקום לוותר על הנשיאות כמובטח, הורה יואן להתנקש בסונג ג'יאורן. שיר ג'יאורן היה אחד המנהיגים המובילים בגואומינדנג.

לאחר מכן יואן אסר על פרלמנט 438 מחברי גומינדנג ובעקבות זאת פיזר את הפרלמנט עצמו. הוא ביטל והכריז על עצמו כקיסר בשנת 1916.

אבל זה גרם לזעם ציבורי עצום ואי אפשר היה להתעלם ממנו. כי זה הופך לפחד במקרה של תסיסה אזרחית.

הוא החזיר את הרפובליקה לשנית, אך המשיך לשלוט באופן דיקטטורי עד מותו ביוני 1916.

כשנגמר שלטונו של יואן, הרפובליקה הסינית קרסה לבסוף. ואנשי המלחמה תפסו את השלטון ויצרו ממלכה אישית עליה שלט המלך. ומלבד השלטון המרכזי שהוא רק שם.