חוק תקליפי הוא: חלוקה והסבר דאל

חוק תקליפי הוא: חלוקה והסבר במדע אוסול פיקהי - מה הכוונה בחוק תכליפי במדע הפיצ'י האסלאמי?, בהזדמנות זו אודות Knowledge.co.id ידון בזה וכמובן דברים אחרים שגם מקיפים אותו. בואו נסתכל על הדיון במאמר למטה כדי להבין אותו טוב יותר.

---

חוק תקליפי הוא: חלוקה והסבר במדעו של אוסול פיקהי

---

אוסול פיקה הוא תחום מדעי הדן בשיטות השונות בהן משתמשים המוסלמים mujtahids כאשר חופרים שריעה ממקורות שכבר קיימים בקוראן כמו-סונה. על סמך הטקסט הסיארי הזה לוקחים המוג'טאהידים שהופכים את הבסיס לקביעת החוק בהשגת התועלת שהיא המטרה העיקרית של השריעה הזו.

במחקר זה של ushul fiqh, החוק מחולק אז לשתי נקודות עיקריות של החוק, דהיינו חוק taklifi ו- wadh'i law. חוק תקליפי הוא החוק המחייב את מוקאלף לבחור בין עשייה או לא, ואילו חוק הוואדי הוא חוק אשר נקבע על משהו שהוא הגורם למשהו אחר, כלומר האם החוק הופך לתנאי או הופך למחסום.

בדיני הטקליפי והוואדי, יש מונח המכונה בדרך כלל מושא החוק / מחום פיה, מכיוון שבמקרה זה ישנם חוקים כגון חובה, סנה, מותר, מקרוה, לחוקים בלתי חוקיים. או יותר פשוט, פעולות של מוקאלף הקשורות לפקודות השריעה נקראות מחקום fih, בעוד שמישהו הכפוף ל chitob (דרישה) של אללה SWT נקרא mahkum alaih (מוקאלף).

ועלינו לדעת שבחיים אלה אנו כמוסלמים תמיד נהיה בקשר ולעולם לא נוכל להפריד בין החוק הסירי. כי חוק השריעה ימשיך להיות צמוד למוסלמי. לכן חשוב לנו ללמוד אותו מכיוון שעל ידי לימוד זה אנו יכולים לדעת על חובותינו כמוסלמים.

---

חוק איסלמי

המילה חוק בה אנו משתמשים כיום באינדונזית באה מהמילה חוק (ללא u בין האותיות k ו- m) בערבית או "שלטון החוק" באנגלית. כלומר, נורמות או כללים הם מדדים, אמות מידה, אמות מידה, הנחיות המשמשות להערכת התנהגותם או פעולותיהם של בני אדם וחפצים.

בעוד שבמשפט האיסלאמי ישנם חמישה חוקים או כללים המשמשים כמדד למדידת פעולות אנושיות הן בתחום הפולחן והן בתחום המומללה. חמשת סוגי הכללים הם אל-אחם אל-חמסה או סיווג של חמש או חמש כשירות, כלומר;

• מותר (מובה, ג'אז, איבה)
• מומלץ (סונה, מנדוב, מוסטאב)
• לא אהב (makruh)
• חובה (חובה, פרדה), החוק האיסלאמי מחולק לחובות פרטניות (פרדה'ין), כגון תפילה וצום,
• חובה קולקטיבית (fardh kifayah), מילוי חובה זו על ידי מספר אנשים משחרר אנשים אחרים לבצע את זה, כמו תפילת הלוויה והג'יהאד, וזה אסור (חראם) ההפך מההלל או כל דבר שאינו אָסוּר.

---

אל-אחאם אל-חמסה

אחקם בא מערבית שהיא ברבים של המילה חוק וחמשה פירושה חמש. לכן, הצירוף של שתי המילים מכונה אל-אחאם אל-חמסה (קרא: אחממול חמסה) או המכונה בדרך כלל חוק תקליפי.

חוק תקליפי הוא הוראה חוקית הדורשת את מוקאלף (אקיל-באלי) או אנשים שנראים כ על פי חוק המסוגל לבצע פעולות משפטיות הן בצורת זכויות, חובות או בצורה של לֶאֱסוֹר.

חוק הטקליפי כולל חמישה סוגים של כללים או חמש קטגוריות שיפוט בנוגע לחפצים והתנהגות אנושית בחוק האסלאמי, כלומר ג'ייז, סונה, מקרוך, חובה ובלתי חוקית.

רמת האיכות עשויה לעלות ועשויה גם לרדת. נאמר לעלות, אם פעולה קשורה לסונה והיא חובה. אומרים שהוא יורד, אם פעולה קשורה למקרוך ולחרם. הכל תלוי במידת האופן (יחס) או בסיבה.

---

חוק תקליפי וחטיבתו

חוק תקליפי, הוא הדרישות של אללה SWT הקשורות לפקודות לפעולה או לפקודות לעזוב פעולה. חוק תקליפי הוא חוק המחייב את מוקאלף לעשות מעשה או אוסר לעשות זאת או שנאמר לו לבחור בין לעשות או לעזוב אותו.

חוק תקליפי הוא צו מאת אללה SWT המעודד מישהו לבחור לעשות זאת או לאסור זאת, או לבחור לעשות זאת או לעזוב אותו.

לפיכך, ישנם חמישה סוגים של דיני טקליפי הנכללים בתיקון כהוראות חוק, כגון חובה (ijab / command), mandub (nadb / המלצה), חראם (תרים / איסור), Makruh (Karahah / Hated) ומותר (מותר / מותר). ההסבר לחלוקת חוק הטכליפי הוא כדלקמן:

• Ijab (الإيجاب)

איג'אב דורש ליישם את השריעה באופן סופי ולא יכול להיות (אסור) להפקירו, משום שהאדם שעוזב אותה צפוי לעונש. המשמעות של איג'אב זה היא לבצע את כל הפקודות ולהשאיר את כל האיסורים שלו, אם אנו מפרים אחד מהם, אנו נתונים לעונש או ענישה. ענישה הן בעולם הזה והן בעולם הבא, ואם אנו מבצעים את כל הפקודות אז התגמול הוא התגמול שלנו, במילים אחרות הגישה לאלץ.

לאיג'אב עצמו יש אותה משמעות כמו חובה אך ההסכמה עצמה היא קביעת החוק ואילו חובה הוא החוק עצמו.

למשל באות אל-בקרה פסוק 110:

وَأَقِيمُواْ ٱلصَّلَوٰةَ وَءَاتُواْ ٱلزَّكَوٰةَۚ وَمَا تُقَدِّمُواْ لِأَنفُسِكُم مِّنۡ خَيۡرٖ تَجِدُوهُ عِندَ ٱللَّهِۗ إِنَّ ٱللَّهَ بِمَا تَعۡمَلُونَ بَصِيرٞ ١١٠

המשמעות: "ולהקים תפילה ולשלם לזכאת. וכל טוב שתעשה לעצמך, כמובן שתקבל את תגמולו עם אללה. באמת, אללה רואה הכל במה שאתה עושה. ”

• Tahrim (ال)

תרים היא דרישה שלא לעשות מעשה עם דרישות מוגדרות, או במילים אחרות את דרישותיו של אלוהים כאלוהים שאנחנו כמשרתים עלינו לעזוב את מעשינו בגלל משהו לא בסדר בְּהֶחלֵט. לתרים עצמה יש משמעות משפטית בסיסית והיא חראם כתוצר של חוק התרים.

למשל בפסח 151 בסורה אלענעם:

قُلۡ تَعَالَوۡاْ أَتۡلُ مَا حَرَّمَ رَبُّكُمۡ عَلَيۡكُمۡۖ أَلَّا تُشۡرِكُواْ بِهِۦ شَيۡ‍ٔٗاۖ وَبِٱلۡوَٰلِدَيۡنِ إِحۡسَٰنٗاۖ وَلَا تَقۡتُلُوٓاْ أَوۡلَٰدَكُم مِّنۡ إِمۡلَٰقٖ نَّحۡنُ نَرۡزُقُكُمۡ وَإِيَّاهُمۡۖ وَلَا تَقۡرَبُواْ ٱلۡفَوَٰحِشَ مَا ظَهَرَ مِنۡهَا وَمَا بَطَنَۖ وَلَا تَقۡتُلُواْ ٱلنَّفۡسَ ٱلَّتِي حَرَّمَ ٱللَّهُ إِلَّا بِٱلۡحَقِّۚ ذَٰلِكُمۡ وَصَّىٰكُم بِهِۦ لَعَلَّكُمۡ تَعۡقِلُونَ ١٥١

המשמעות: "אמור:" תן לי לדקלם את מה שאדונך אסר עליך, כלומר: אל תקשר עמו דבר, עשה טוב לשני האנשים. הורים, ואל תהרגו את ילדיכם מחשש לעוני, אנו נספק מזונות עבורכם ועבורם, ולא ניגשים למעשיהם של המתועב, בין אם גלוי בין לבין נסתר, ואל תהרוג את הנשמה שאללה אסר (להרוג) אלא עם משהו (סיבה) אשר ימין". זה מה שנצטווה עליכם כדי שתבינו (את זה). "

• Nadb (ال)

זו הדרישה לבצע פעולה, אך הדרישה אינה ודאית. אסור לאדם לעזוב אותו, כי מי שעוזב אותו לא נענש. במילים אחרות, נדב הוא מקרה מומלץ אך לא נאלץ מכיוון שאם זה ייעשה הוא יקבל פרס ואם הוא יישאר זה לא צפוי לעונש.

לדוגמא בפסוק אללה באות אל-בקרה פסוק 282:

يَٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوٓاْ إِذَا تَدَايَنتُم بِدَيۡنٍ إِلَىٰٓ أَجَلٖ مُّسَمّٗى فَٱكۡتُبُوهُۚ …

המשמעות: "הו אתה מאמין, אם אינך מועמלה במזומן לזמן מוגדר, אז עליך לרשום זאת ...".

כאשר מישהו עושה מועמלה במזומן (חוב) למשך זמן מוסכם להחזרת הסחורה / הכסף, עליו לרשום זאת כתזכורת שהוא חוב.

• Karaha (الكراهة)

כלומר, הדרישה להשאיר מעשה בחוסר ודאות, חוסר הוודאות נלקח גם מהמדדים שמפחיתים את הביקוש, ובכך עובר ממשמעות הרם. אדם שעושה את המעשה הנדרש לעזוב אותו, אינו צפוי לעונש. התוצאה של תביעה כזו נקראת גם קראה והמעשה שנדרש לנטוש נקרא מקרוך.

במילים אחרות, מישהו מהקאראה הזה נדרש לעזוב אבל לא בכוח, אלא הצעה טובה יותר.

أبغض الحلال عند اللَّه الطلاق

המשמעות: "המעשה החוקי אשר אללה הכי שונא הוא גירושין." (ח.ר. אבו דאוד, אבן מג'אח, אלבייחאקי והקים).

כאן ברור מאוד שמותר לבני אדם להתגרש, אך אללה SWT שונא את זה מאוד, למרות שזה חוקי אך גירושין שונאים על ידי אללה.

• Ibahah (الإباحة)

זהו ספר אללה שמכיל את הבחירה לעשות או לא לעשות. התוצאה של ספר אללה נקראת גם Ibahah ואילו בפעולה היא נקראת מותר. באופן כללי, איבה הוא ההדרכה שלו ואילו מובה היא ההתנהגות שלו.

דוגמה בפסח 10 של סורה אלג'ומואה:

فَإِذَا قُضِيَتِ ٱلصَّلَوٰةُ فَٱنتَشِرُواْ فِي ٱلۡأَرۡضِ وَٱبۡتَغُواْ مِن فَضۡلِ ٱللَّهِ وَٱذۡكُرُواْ ٱللَّهَ كَثِيرٗا لَّعَلَّكُمۡ تُفۡلِحُونَ ١٠

המשמעות: "כאשר התפילה התגשמה, אז אתה מפוזר על הארץ; וחפש את השפע של אללה וזכור את אללה הרבה כדי שתצליח. "

בהסבר הפסוק לעיל אין דרישות או איסורים ולכן אם זה נעשה זה בסדר ואם הוא נשאר זה גם בסדר.

זו הסקירה של אודות Knowledge.co.id על אודות חוק תקליפי, אני מקווה שזה יכול להוסיף לתובנה והידע שלך. תודה שביקרת ואל תשכח לקרוא מאמרים אחרים.